ירושות, צוואות וייפוי כוח מתמשך

החלוקה נקבעת בחוק הירושה. בן הזוג נוטל את המיטלטלין של משק הבית המשותף, לרבות מכונית נוסעים, ובנוסף מחצית משאר העיזבון כאשר המוריש הותיר ילדים או צאצאיהם או הורים. הותיר המוריש אחים או צאצאיהם או הורי הורים — בן הזוג נוטל שני שלישים, ובתנאים מסוימים גם את כל חלקו של המוריש בדירת המגורים. בהיעדר קרובים אלה, בן הזוג יורש את העיזבון כולו.

החוק אינו מחייב זאת. חוק הירושה מכיר בארבע צורות של צוואה — בכתב יד, בעדים, בפני רשות ובעל פה — ולכל אחת דרישות צורה משלה. הסיבה לערוך את הצוואה עם עורך דין היא שדווקא פגם בצורה, בניסוח או בנסיבות החתימה הוא העילה השכיחה להתנגדות אחרי הפטירה, כשהמצווה כבר אינו יכול להבהיר מה התכוון.

ברירת המחדל היא שהבקשה מוגשת לרשם לענייני ירושה והצו ניתן על ידו. סעיף 67א לחוק הירושה מונה מצבים שבהם הבקשה מועברת לבית המשפט לענייני משפחה, ובהם הגשת התנגדות, מקרה שבו המדינה או מוסד ממוסדותיה צד לבקשה, התערבות של היועץ המשפטי לממשלה, ייצוג של קטין או חסוי בידי האפוטרופוס הכללי, צוואה בעל פה, וכן פגם או חסר בצוואה.

לאחר הגשת בקשה לצו ירושה או לצו קיום צוואה מתפרסמת הודעה על כך, וניתן להגיש התנגדות לרשם לענייני ירושה בתוך 14 ימים ממועד הפרסום. הגשת התנגדות מעבירה את התיק לבית המשפט לענייני משפחה. משום שהחלון קצר, כדאי לבדוק את הצוואה ואת נסיבות עריכתה מוקדם ככל האפשר — ולא אחרי שהצו כבר ניתן.

ייפוי כוח מתמשך נערך מראש, בזמן שהאדם עדיין מבין את משמעות המסמך, והוא זה שבוחר את מיופה הכוח וקובע לו הנחיות מקדימות. אפוטרופוס, לעומת זאת, ממונה בידי בית המשפט אחרי שהאדם כבר אינו כשיר — ולא בהכרח מי שהיה בוחר בעצמו. את ייפוי הכוח המתמשך רשאי לערוך רק עורך דין שעבר הכשרה מטעם האפוטרופוס הכללי ואין לו עניין אישי בו, והפקדתו אצל האפוטרופוס הכללי היא תנאי לכניסתו לתוקף.

בישראל אין מס ירושה — חוק מס עיזבון בוטל בשנת 1981. סעיף 4 לחוק מיסוי מקרקעין קובע שהורשה אינה מכירה, ולכן עצם העברת דירה מהמוריש ליורשים אינה אירוע מס, וגם החלוקה הראשונה של נכסי העיזבון בין היורשים אינה נחשבת מכירה כל עוד לא שולמה תמורה מחוץ לנכסי העיזבון. לעומת זאת מכירת הדירה בידי היורשים היא אירוע מס, ולצידה מסלול פטור ייעודי שתנאיו נבחנים לגופו של מקרה.