דיני משפחה

לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, הסכם ממון וכל שינוי בו טעונים אישור בית המשפט לענייני משפחה או בית דין דתי. בהסכם שנכרת לפני הנישואין או בשעת עריכתם יכול אימות רושם הנישואין לבוא במקום אישור הערכאה, והסכם שנכרת לפני הנישואין ניתן גם לאימות בפני נוטריון — ובלבד שהנוטריון נוכח שבני הזוג עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו. הסכם שנחתם אחרי הנישואין מחייב אישור של בית המשפט או בית הדין.

ברירת המחדל בחוק היא שכל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שווי הנכסים שנצברו — ובכלל זה זכויות פנסיוניות, חסכונות וזכויות בעסק. החוק מוציא מהאיזון נכסים שהיו לבן הזוג ערב הנישואין, נכסים שקיבל במתנה או בירושה בתקופת הנישואין וגמלאות מסוימות, אלא אם הוסכם אחרת בכתב. בנסיבות מיוחדות בית המשפט מוסמך לסטות מחלוקה שווה, ולכן התוצאה נבחנת לגופו של מקרה ולא לפי כלל אצבע.

ברוב התובענות בסכסוך משפחתי כן. לפי החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה מגישים תחילה בקשה ליישוב סכסוך, והצדדים מוזמנים ליחידת הסיוע לעד ארבע פגישות מהו״ת שיתקיימו בתוך 45 ימים — עם אפשרות להארכה אחת של 15 ימים. בתקופת עיכוב ההליכים, 60 ימים מיום הגשת הבקשה ו־75 ימים אם הוארכה, לא ניתן להגיש תובענה בעניין הסכסוך. יש חריגים, בהם בקשה לאישור הסכם, גירושין בהסכמה ובקשות לסעד דחוף.

אין נוסחה אחידה. בית המשפט בוחן את צורכי הילדים ואת רמת החיים שהורגלו לה, את ההכנסה הפנויה של כל אחד מההורים ואת חלוקת זמני השהות בפועל. לגבי ילדים עד גיל 6 נותרה חובתו של האב במזונות ההכרחיים, ומגיל 6 עד 15 נקבע בבע״מ 919/15 משנת 2017 ששני ההורים חבים במזונות, כשהחלוקה ביניהם נגזרת מיכולותיהם הכלכליות היחסיות.

לא באופן אוטומטי. בבע״מ 919/15 נקבע שבמשמורת פיזית משותפת בגילאי 6 עד 15 החיוב מתחלק בין ההורים לפי יכולותיהם הכלכליות, כך שחיובו של האב עשוי לפחות — ולעיתים אף להתאפס, כששני ההורים שקולים כלכלית. כאשר קיים פער הכנסות משמעותי, חובת התשלום נותרת גם בחלוקת שהות שוויונית.

הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון חל על בני זוג נשואים. על זוגות שאינם נשואים חלים כללי השיתוף שפיתחה הפסיקה, ולפיהם יש להוכיח כוונת שיתוף בנכס הספציפי — הוכחה שנשענת על ראיות ועשויה להסתיים אחרת בכל מקרה. לכן דווקא אצל ידועים בציבור הסכם כתוב לחיים משותפים הוא הכלי המרכזי לוודאות.