הסכם ממון — הפרדה בדירות.

הפרדה לא חייבת להיות מלאה. ההסכם שלפניכם לא מפריד בין בני הזוג בכל הרכוש. הוא עוסק רק בדירות, ובמפורש משאיר את כל השאר — כספים, זכויות סוציאליות, פנסיה, מטלטלין — כפוף לחוק כרגיל. זה מבנה נפוץ ושימושי: כל אחד מגן על הנכס שהביא או שקיבל, בלי לוותר על השיתוף בכל מה שנבנה יחד.

הסכם שנחתם אחרי החתונה צריך אישור של בית המשפט. לפי סעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, הסכם ממון טעון אישור. לפני הנישואין אפשר לאשר אותו גם אצל נוטריון, אבל אחרי הנישואין — רק בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הדתי. כך נראית הבקשה לאישור הסכם ממון שמגישים לשם.

לקבוע ש"הדירה של האישה נשארת שלה" זה החלק הקל. רוב ההסכם עוסק במה שיכול לטשטש את הקביעה הזו לאורך שנים של חיים משותפים, וסוגר כל פתח בנפרד:

• תשלומים מהחשבון המשותף. משכנתא, ארנונה, שיפוץ או תיקון ששולמו מכסף משותף לא יקנו לבן הזוג השני זכות בדירה.
• נכס חלופי. אם דירה נמכרת ובכסף נקנית דירה אחרת, גם הדירה החדשה נשארת של אותו בן זוג.
• דמי שכירות ועליית ערך. הם שייכים לבעל הדירה, גם אם שימשו את משק הבית המשותף.
• מגורים משותפים. העובדה ששניהם גרו בדירה, אפילו שנים, לא הופכת אותה למשותפת.
• ערבות לבנק. אם הבנק דורש מבן הזוג השני לחתום כערב או כלווה נוסף, החתימה היא פורמלית בלבד ולא יוצרת זכות בנכס.

ההסכם מסתיים בשני סעיפים שכדאי לשים לב אליהם: הוא לא פוגע בזכויות הירושה של בני הזוג זה כלפי זה, אלא אם ייערכו צוואות, ולא בזכויות לפי חוק המזונות.

אנחנו מתחילים משאלה פשוטה: מה כל אחד מכם רוצה להגן עליו, וממה. לפעמים התשובה היא הפרדה מלאה, ולפעמים — כמו כאן — רק נכס אחד או שניים. משם מנסחים את ההסכם, מגישים את הבקשה לאישורו ומלווים אתכם לדיון.

לזוגות שאינם נשואים מתאים הסכם חיים משותפים. על התחום כולו, דיני משפחה.